• סמדר הרצפלד

חתיכת כלב

דרייפוּס הגיח מהמדבר כמו ממערבון שחור-לבן. גרתי אז בדרום, בחדר עם גג מאזבסט וחלון פתוח שפוֹנה אל המדבר. ומשם בא בן התערובת הקטן והשרירי, עם שער הזיפים שלו מזדקר בצבע החול וראשו המכוער להפליא, בעל העיניים הבולטות והאוזניים החתוכות, קולט אותי ומביט בי. עמדתי בחלון עם סיגריה, עייפה ומטומטמת כפי שהייתי אז תמיד. עבדתי בגינה של הקיבוץ, שרובה ככולה שושנים, וגם שם נחשבתי למין בזבוז זמן גמור. אחת לא רצינית. והם צעדו בשבילים הצרים, המגודרים, שהקיפו את ערוגות השושנים. הקיבוצניקים של אז. חרוצים וצודקים תמיד, כפי שהיו אז האנשים, לבושים בבגדים דהים ולראשיהם כובעים מצחיקים. אני רוצה לכתוב על חיי וכמו כל דבר שאני רוצה, אני פשוט לא מצליח.




בשעות השחר הם צעדו בשבילי הבטון אל עבודתם ובשעות אחרי הצהריים התגייסו לכל מיני מבצעים: קטיף דחוף של שזיפים או קישוט חדר האוכל לכבוד ערב חג. ואני לא ידעתי איך הגעתי לשם, הצעירים שהתגייסתי איתם לצבא נמצאו בצפון ורק אני בגלל איזה בלגן נדדתי דרומה, אל יִישוב נזִירִי בלב המדבר, מקום שלא היו לי בו חברים וגם לא שום דבר אחר. והייתי עומדת מול החלון הפתוח, מסתכלת במדבר, מתגעגעת אל הצפון הירוק ואל חברי מהצבא.


הקשבתי לדממה, לשקט הגדול שעלה כנשימה של חיה גדולה, ולבי היה רעב לקולות הצפון, לגשם הטופף כמו עקבים על הגג ולנחלים הזורמים, המתפרצים, הצוהלים כמו סוסים בדרך לָאוּרווה. והיה אז חורף, למרות שחורף במדבר זהה כמעט לקיץ. ואני הייתי בודדה ועמדתי בחלון עם סיגריה, לבושה במכנסי עבודה כחולים וחולצה אפורה, שהיתה פעם לבנה. והחלון היה פתוח והכלב עלה מן המדבר.


הוא התקרב בריצה איטית, ראשו שקוע בין כתפיו ולשונו נופלת מפיו, ובלי להיעצר זינק אל החלון ונחת על ריצפת העץ של חדרי.


ולפתע היה לי אורח.

הוצאת 62

052-6882606 

  • Facebook - Black Circle