• סמדר הרצפלד

חשיכה



היה זה בלילה שאחרי יום הולדתה החמישים. ג'וּד הלכה לאיטה על קצות האצבעות, כותונת הלילה הלבנה שלה מרחפת סביבה ככנפיים. ולמרות שהורידה ממשקלה לפני חגיגות היובל, הרגישה שגופה כבד ונוטה כספינה טובעת מצד אחד לצד שני. היה לה חלום מחורבן שבגללו התעוררה, אבל החלום עצמו נמחק. עכשיו ניסתה להיזכר בו בדרכה אל השירותים.


בשני החדרים הקטנים ישנו המתבגרים שלה, מוקפים באורות מהבהבים, כחולים ואדומים. צבעים של משטרה, חשבה. ואיזה קול בתוכה אמר, שבגיל שלהם הם צריכים ניידת משטרה צמודה. אבל עכשיו הם ישנו, נוחרים מאחורי הדלתות הסגורות. וגם הכלב ישַן, כתם גדול ושחור על המרבד שבַּסלון. ורק אני לא יכולה, חשבה ג'וּד במרירות ועצמה את עיניה. היא ישבה בשירותים, עם הדלת פתוחה, ונהר שחור ורחב זרם לרגליה. והיא עמדה מעליו, נוגעת בו בקצות האצבעות של רגליה. משהו צף על המים, נסחף לאיטו בזרם השחור. רק בגלל האפילה שמסביב, לא יכלה לראות אותו בבירור.

וכשישבה על המִכסה, צנח ראשהּ וכמעט נגע בברכּיה. וכשראשהּ מונח כּךְ הפוךְ, נזכרה ג'וּד בְּתינוק שהפילה לפני שנים.


והנושא הכאוב הזה, שהניחה אותו בקופסה קטנטנה נעולה, כמו זו ששומרים בה פרחים יבשים או אפר וולקני, כל זה גרם לה לפרוץ בבכי. וישבה בשירותים ומחתה את פניה בנייר טואלט. ושמעה את המתבגרים נושפים ושורקים כמו קטרים של רכבות מאחורי הדלתות הסגורות.

וראתה איך הוא נראה, הקטן ההוא שנפל מבטנה, ובלי להבין מדוע פרצה בבכי קולני. ובכתה בִּשאגות ובִנאקות, וקראה לו "קטנצִ'יק שלי", למרות שהיה רק עובּר וכנראה שהיה כבר מת כשנפל מבטנה.

ולפתע עמדו מול עיניה הפרטים הקטנים של אותו יום, כל אותם פרטים שולִיים שהופכים את הזיכרון לחַי. והתמונה שראתה בעיני רוחה התרחשה מזמן ונשכחה, והנה שבה ועלתה מתוך המים השחורים.


ג'וּד צילבה את זרועותיה על בִּטנה, כמו סרט מִסביב לְאריזת מַתָּנה, וזכרה את הבוקר ההוא השִמְשי, בַּדרך לבית הספר. ופתאום זה קרה. בָּחצר ההיא על הדשא, בין פרחי פְּלוּמֶרְיה לבנים, דומים לפעמונים. הם נשרו מלמעלה והציפו את האוויר בריח עז ומשַכֵּר. שם היא כרעה על ברכיה, שואבת את ניחוחם, ומתחתיהָ שכב הקטנצ'יק, מוקף באותם פרחים. ומה שקרה אז היה תקלה, כמו חתיכת משהו שנתקעת בין השיניים. וג'וּד היתה אז כל-כך צעירה, וברור היה לה שתשיג בחייהָ דבר או שְניים, וחשבה על אהבה ותהילה, ולא ידעה שרוב חייהָ תתעסק בדברים אחרים.

ועכשיו ישבה קפואה על מכסה הפלסטיק, מביטה דרך הדלת הפתוחה אל החושך שבַּסלון. בבֵיתהּ היה הכול מסודר, הכלב נח על המרבד והמתבגרים ישנו בחדריהם. היא דחפה בתנועת רגל את הדלת של השירותים ולחצה על הידית מבִּפְנים. אחר-כך ישבה בתא הסגור, וחיכתה לַבּוקר.

photo: nynne schroder

הוצאת 62

052-6882606 

  • Facebook - Black Circle