• סמדר הרצפלד

הגיג 9#

Updated: Dec 11, 2018

כבוד השנה העברית החדשה.


אני והפרטנר שלי בתל אביב.

מסתבר שגם כשהכול סגור פה, לא הכול סגור. החלטנו ללכת לבקר את הסבא הגדול שלי, כלומר את המצבה לזכרם של ראשוני תל אביב. בין 120 הפראיירים שקנו חלקות אדמה בין החולות היה גם סבי הגדול אהרון כהנא. הוא היה סוחר גדול, ובכל זאת הימר על מגרש בחולות הלבנים הריקים והלוהטים משמש. ואחריו נכנסה למצבה גם אשתו חיה-רישקה.

ובדרכנו אל המצבה שבתחילת רוטשילד עמד מולנו בית קפה פתוח (אבל כמעט לגמרי ריק) והתיישבנו. אני מחכה לניוקי, ובהמשך השדרות אני רואה את לוח הזיכרון שבו מדובר. אחרי הארוחה נמשיך אליו, אני מרגיעה את רוברט.


ואני זוכרת אותו, את האיש עם הזקן הארוך והלבן והמשקפיים השחורים. בזקנתו הוא נעשה עיוור והיה יושב על כיסא עם משענת גבוהה, מחזיק בידו מקל עם ראש של חיה. צבי או ציפור.

ובשבתות היינו באים, המוני נכדיו וניניו, אבי היה מנשק את אצבעותיו ואמי הפסיקה לצחוק. הייתי בת 5 ושנאתי את צחוקה של אמי. ובפעם האחרונה שהיינו שם, עמדתי מול הכיסא הגדול ואמרתי:

עכשיו סבא ימות.

והוא מת. כן, בלילה ההוא סבי הגדול מת. אמי התרגשה ואבי אמר שזה ״שטויות של נשים״.


והנה הוא שם, הנה הם שניהם, אליהו אהרון כהנא ואשתו חיה-רישקה, כתובים על המצבה, על לוח המשוגעים הזה, אנשים חולפים על פניהם רכובים על אופניים, אנשים עם כלביהם, גם כלבי רוברט מרים את רגלו ומשתין. כן, זה השותף שלי ושנינו יושבים במסעדה ביום הראשון של השנה. אני למעלה והוא למטה. ומאוורר עומד על רגל ועושה עלי רוח, ועם הרוח באות התמונות מן הזיכרון.


כן, בחלק הזה של רוטשילד יש עצי צאלון גדולים עם פריחה לוהטת. וביניהם, בהמשך הדרך, מלבין הלוח עם השמות. אני מרגיעה את הכלב, מלטפת את ראשו ומדברת אליו כאילו היה ילד. הנה הגיע הניוקי, אני אומרת. ועכשיו קדימה, לעבודה ולמלאכה......



הוצאת 62

052-6882606 

  • Facebook - Black Circle