• סמדר הרצפלד

הגיג 8#

אין כמו מרפסת, אפילו אחת קטנטונת על הכביש הראשי. בעצם זה עדיף על מרפסת ברחוב צדדי ומשעמם. ועכשיו הזמן של המרפסות, כבר לא לוהט ומאובק ועדיין לא קר. בקצה הרחוב שמתחתי החמה שוקעת, רמזים של אדום ותכלת ניתזים ועולים מן הים. טור ארוך של מכוניות משתרך מערבה, מהבהב באורות אדומים. זו שעת בין ערביים, שעת הקרב בין דויד לגוליית. ואני אוהבת את דויד הקטן מהברונזה, זה עם החצאית הקצרה ושיערו חתוך בצורת קארה. נדמה לי של דונטלו. זה דויד נשי, נחשי, שביר כמו טור המכוניות המתפתל בדרך אל הים. בסוף שלו, בקצה האדום, שוכן הים הגדול. ואני תלויה מעליהם כמו ציפור על ענף קטן, הנה הם אוספים ומנקים את שאריות היום, הם והמטאטאים שלהם ומכוניות האשפה הענקיות. זה הדרום, דרום תל אביב, וכתמים אחרונים ורודים שטים מעל התמונה. זו תמונה עירונית, בלי פרחים, עם חנויות קטנות ואנשים קטנים. גם המרפסת שלי קטנה, ומשהו רך מסתחרר סביבה, מרחיב את ליבי ואני שרה. איני יודעת לשיר, אבל בעיר הזאת גם אני שרה.

Photo by Dan Gold on Unsplash



0 צפיות

הוצאת 62

052-6882606 

  • Facebook - Black Circle