• סמדר הרצפלד

הגיג 7#


הקטע שלי מתחיל בעיר-חוף דביקה בשנות החמישים, במשפחת סוחרים, בילדה בעלת חלומות.

בשלב מסויים היא כבשה שחורה. והיא כותבת בשני קולות: הקול הדתי, הנזירי, זה שמספר את הסיפור ב״אני גיטל״. והשני מספר סיפור אהבה, מין מילס-אנד-בון בעברית.

בספר של גיטל טיפות הגשם יורדות לאט, דקיקות ושקופות. כמו הגשם של האזור הזה, הכמעט מדברי. הבלתי משתנה. האובד בתכלת השמיים.

״אינתא עומרי״ לעומת זאת מתרחש בצהרי היום, בקיץ, במצב של ירח-שמש מלא, במין יום-לילה תמידי. כאן הרגשות שולטים והתשוקה, העצב, הופכים לשיגעון של ממש. זה קול של סיפור אהבה, של געגועים, וגם קול אפוקליפטי.

איש אינו מקבל את מה שהוא רוצה.

ועוד לפני שני הקולות האלו, היתה השירה. עזבתי אותה, אבל היא לא עזבה אותי. והיא הולכת איתי בפרוזה. כן, הספרות שלי היא פואטית:

חסכונית במלים, כזאת שמוחקים בה המון בתהליך הכתיבה, ואיזה קצב פנימי - איזה ריתמוס שמלווה את הסיפורים - כמו קול של ים, קול הגלים העולים ויורדים.


0 צפיות

הוצאת 62

052-6882606 

  • Facebook - Black Circle