• סמדר הרצפלד

הגיג 12#

ב-8 בבוקר ביום שישי, בסתיו ירושלמי, בשקט של עיר חשובה אבל פרובינציאלית, הודיעה לי רותי חברתי מאיטליה:

״ליאונרד כהן הנהדר מת.״

ואני בוואטסאפ לחברים מימי הצבא:

״אהובים שלי ובמיוחד אהובות, אלוף נעורינו ליאונרד עזב את העולם!״

ואחת הבנות, אלמנה, הגיבה מיד:

״אני לא מאמינה! כשהופיע בארץ לפני כמה שנים, קיבלתי כרטיס מהילדים שלי לכבוד יום הולדתי. באמת אלוף נעורי....״

עניתי לה:

״ואני קיבלתי במתנה ליומולדת 22 ספר שירים שלו, באנגלית, עם הקדשה. חושבת שזה היה: פרחים להיטלר...״

ולרותי מאיטליה המשכתי בוואטסאפ:

״סוזאן... מריאן... כמו ציפור על גדר-תיל.... ובסתיו ההוא, בביקור ראשון בניו יורק, מלאו לי 22 וקיבלתי ספר שירים עם הקדשה. מסיפור-אהבה קצר וחזק, דירה שכורה בספאניש-הארלם, נדמה לי שקראו לו ג׳ף.״

וההיא מהצבא בוואטסאפ:

״עצוב נורא שהוא מת. גם בעלי מת, בעלי האהוב, נמוך הקומה, זה שאהבתי לקרוא לו קטנצ׳יק... כן, הם היו אלופי נעורי: ליאונרד והקטנצ׳יק...״

ואני לרותי מאיטליה:

״פתאום נזכרתי בבחור היהודי ההוא. עיניים כחולות, שיער מתולתל ואף, מתנגד למלחמת וויאטנם.״

ובהודעה צמודה, נוספת, כתבתי:

״מריאן היתה אמיתית. בלונדינית, נשואה עם ילד, בחופש הכחול של אי יווני, של אל יווני, ואחר-כך הפרידה. כן, הפרידות באו אחר-כך. ושברון הלב. והגעגועים.״

והיא נאנחת מאיטליה:

״עצוב לי נורא.״

ואני ממשיכה:

״מכורה, ממש הייתי מכורה. לו ולג׳אניס ג׳ופלין. וכשהיא מתה צעירה, הוא שר על זיון עצוב שקרה להם במלון צ׳לסי. ואני אז הלכתי לאיבוד פה בארץ, נפלתי עמוק לתוך פיו האפל של החופש.״

והאלמנה מהצבא כמעט בוכה:

״אני בדרך לארוחת הערב. כמה טוב שיש לי משפחה!״

וחברתי מאיטליה:

״כן, הוא היה יהודי אופייני. נשמה גדולה, שיער שחור ואף. כאן במילנו כבר חורף. ימים קצרים וקרים. כל כך עצוב לי שמת.״

ואני:

״ירושלים. דממה של ערב שבת. אני בגן עם הכלבים, מתחיל להחשיך. אני חושבת על הדיכאונות שליוו את חייו. ובדעתי עולה משהו מתמיה: איך זה שמעולם לא ניסיתי להתאבד? הרי רוב חיי אני נמצאת במין חצי-דיכאון...״

ובהודעה צמודה, נוספת:

״זו באמת תעלומה, לא?״

וחברתי עונה מיד. 17.59 שעון ירושלים:

״לא מספיק חצי דיכאון!״

כן, עם סימן קריאה.



צילום: Ashish Thakur

0 צפיות

הוצאת 62

052-6882606 

  • Facebook - Black Circle