• סמדר הרצפלד

אלו הימים. דף מס' 1. ימי קורונה

ימים של חזרה אחורה, של התקדמות איטית לאחור אל קיום אלמנטרי: חדר, יציאה למרפסת, ארוחה בודדה או בזוג, אף פעם אין אורחים, שליחים נוקשים על הדלת, משאירים מאחוריה איזו שקית והולכים.

הכול לאט ולא רק המחלה שמפניה כולנו פוחדים, זו שתוקפת בעדינות ומשתלטת איבר אחרי איבר על הגוף, אחר כך מענה את הקורבן במשך ימים רבים במין מסדרון מבהיק, עמוס בחולים ובתפילות, ולבסוף הכי איטי וסוחט ומשנה אישיות ומהפך קרביים - שלב ההחלמה.

זאת מין טורף שעובד בביטחון עצמי גמור, באופן חגיגי וללא לחץ, כמו הליכה במצעד מלכותי, והמעבר שלו מאיש אחד למשנהו אינו בקפיצה או בדילוג אלא בהושטת יד, בתנועת חיבוק, ואז בהתכווצות איטית כאחד הנחשים החונקים, הוא נכרך סביב הצוואר ולא מפסיק.

זו האיטיות שמכתיבה את חיינו בבונקר, את הסדר החוזר על עצמו של חיינו האלמנטריים עם הזמן הסגור והנעול הנפרש לפנינו, בלי הפתעות, תוכניות, מהפכות...

צב נמלט לתוך גומה באדמה וזוחל לו בתוכה בתנועה מעגלית. הוא חושב מחשבה אחת, קורא בספר אחד, הכול באיטיות עצומה כי יש לו המון זמן ושום דבר לא בוער. הוא חוזר לכתוב בעיפרון או בעט, לא פותח את המחשב, שנשאר לעמוד בפינה, בתוך התיק שלו, ליד הקיר. הוא שוכח ממכונת הכביסה וחוזר לכבס ביד, בארבע ידיו הזעירות הוא דורך וסוחט את בגדיו. והכול לאט כאמור, איש אינו רץ עוד, אין לאן. זה העידן של הנגיף והצב, של היצורים הקטנים והחיים הקטנים.

זאת היא שעתו של האי הבודד, של בונקר הבטון, של החיים עם כלב או תוכי ועם שום אדם.

Photo by Jamie Albright on Unsplash

102 צפיות

הוצאת 62

052-6882606 

  • Facebook - Black Circle